• עדי גבאי-לב

העצמאות לחגוג עצמאות

מחשבות לקראת יום העצמאות


הנאיביות של פעם גרמה לכולנו לקחת את העצמאות באופן הרבה הרבה יותר רציני. החגיגה הייתה באמת חגיגה של עצמאות ומי שחגג אותה היו אלה שבאמת בנו את הארץ הזו והיה להם מה לחגוג. אולי זה נראה מגוחך ממרחק הזמן לראות אותם רוקדים בחאקי רחב ובצמות, אבל הייתה שם שמחה אמיתית. היום יש תחושה כי חגיגות העצמאות הפכו למובן מאליו. חוגגים כי יש חג. נופשים כי יש חופש ומנפנפים כי ככה צריך. החיים שלנו במדינה הכל כך לא מובנת מאליה, הפכו להיות מובנים מאליו וכך יוצא שבמשך כל השנה אנו מתרגזים, כועסים, מתמרמרים, מעלים פוסט זועם, מוחקים, מלכלכים, מצטערים, מצפצפים, מקללים, וכשמגיע יום העצמאות – שוב: הפטישים, שהיו מסמר המסיבה בשנות השמונים וגרמו לנו, הילדים, הרבה הנאה ובידור(והיו אגב הרבה יותר מכאיבים), מעצבנים אותנו, הקצף הלבן ברחובות משגע, גם הקצב, של ההופעות והווליום מטריף, כולנו מתמרמרים על עלות ההופעות ושואלים מה קרה עם הגרעון העירוני וכשכבר יש הופעה של להקת המחול העירונית, משהו מפה, ישראלי אמיתי, שמזכיר את פעם ולא עולה כסף, אנחנו שואלים את עצמינו: את מי זה מעניין בכלל. והמנגל?! כולם הפכו להיות טבעוניים ומנפנפים גרגר נחלים, עגבניה אחת וריבועון טופו על האש.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לשתף אתכם במה עושה אותי שמחה ביום העצמאות הזה, כדי שאני אזכור ואולי גם אזכיר לכם:  אני שמחה על עצמאותי לבחור. על כך שיש לי את העצמאות לקום בבוקר ולבחור במה לעסוק. על העצמאות לקום. על היכולת ועל הבריאות (טפו טפו טפו). אני שמחה על העצמאות לחינוך ילדי בדרכי שלי, על הבחירה במערכת יחסים זוגית בריאה, על העצמאות לבחור באנשים הסובבים אותי ועל האפשרות לנתינה. אני שמחה בעצמאות לכתוב מה שאני חושבת, ועל עצמאותם של אנשים להגיב, לאהוב או לא. אני שמחה על העצמאות להחליט מתי בא לי או לא בא לי, מתי מתאים לי ומתי עזבו אותי. אני שמחה לחגוג עצמאות למדינה ושמחה על העצמאות לבחור, לפחות ביום הזה של השנה, לראות את חצי הכוס המלאה. תכלס, אני חוגגת פה עצמאות ולא בברלין כי ניתנה לי העצמאות לבחור. וזה מה שבחרתי.

יאללה, אז גם אם המנגל שלכם הפך להיות חיוור וירקרק, גם אם אתם חושבים שמוש בן ארי הגזים במחיר, גם אם לדעתכם מופע ריקודי עם זה פאסה והפטישים רק גדלים ומרעישים יותר משנה לשנה. לפחות בואו לראות זיקוקים. תסתכלו בשמיים, תנסו לזכור למה אתם פה ולשמוח לרגע.




© 2013

by Adi gabay-lev.  

All rights reserved.